החלטה בתיק רע"א 1157/04

1.         זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' סגן הנשיא י' גרוס וכבוד השופטים א' קובו ומ' רובינשטיין) בע"א 2028/01 אשר דחה את ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' סגן הנשיא א' רצ'בסקי) בת.א. 5033/94.

2.         המבקשים סיפקו למשיבים מכשירים להשבחת מים בהליך מיוחד. לימים, פנו המבקשים לבית משפט השלום בתביעה לתשלום חוב כספי שחבו להם המשיבים, ואילו המשיבים הגישו תביעה שכנגד בגין נזקים אשר נגרמו להם, לטענתם, בגין תפקוד-חסר של המכשירים, שלא בהתאם למובטח להם. ההליכים במסגרת הערכאה הדיונית התמשכו על פני זמן רב בעקבות קשיים רבים בהמצאת הראיות ובשמיעתן, ובשל דחיות רבות מטעמם של באי כוח הצדדים. לבסוף, בטרם הושלמה שמיעת כל הראיות וחקירת העדים המומחים, הסכימו הצדדים כי בית משפט השלום ייתן פסק דין על דרך הפשרה על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לאור תכלית ההליך של פסק דין הניתן בדרך של פשרה, קבע בית המשפט כי אינו נדרש להכריע בין חוות הדעת המומחים המורכבות ורחבות ההיקף אשר הוגשו לו על שני ידי הצדדים, בעניין תפקודם של המכשירים. יחד עם זאת, בהסתמך על שאר המוצגים והראיות שהיו לפניו, בחר להתחשב בטענות שני הצדדים וחילק ביניהם באופן שווה את סכום החוב בו הודו המשיבים בכתב ההגנה.

המבקשים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. לטענתם היה על הערכאה הדיונית לפסוק בנוסף לסעד הכספי גם סעד של השבת המכשירים. כן הם טענו כי היה על בית המשפט לפסוק את מלוא סכום התובענה וזאת, בין היתר, משום שהמשיבים כשלו להוכיח את תקינותם של המכשירים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מהטעם כי במסגרת פסק דין הניתן על דרך הפשרה נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב להכריע באופן צודק והוגן, בהתחשב בכלל הנסיבות והשיקולים העומדים לפניו. מכיוון שכך, בית המשפט שלערעור יתערב בפסק דין שניתן על דרך הפשרה רק במקרים נדירים וחריגים במיוחד, אשר נקבע כי לא התקיימו בעניין זה בו, מלכתחילה, לא נדרש סעד של השבה, ומשנמצא כי הערכאה הדיונית הפעילה את שיקול דעתה באופן נאות בהעדרן של ראיות התומכות בגובה החוב הנתבע.

3.         המבקשים עותרים למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הם טוענים כי המקרה מעלה שאלות משפטיות כלליות המצדיקות מתן רשות ערעור, ובראשן מידת הגמישות הדיונית בה יכול לנהוג בית משפט בהליך של פסק דין בדרך פשרה, וכנגזר מכך - אופן יישומם של המבחנים שקבע בית משפט זה ביחס למקרים בהם נדרשת התערבותה של ערכאת ערעור בפסק דין הניתן בדרך של פשרה. המבקשים טוענים כי בנסיבות המקרה, בית משפט השלום מצא מפלט בהליך לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, מפני מורכבותה ורוחב יריעתה של המחלוקת, כאשר נמנע מלבחון לעומקן את עובדות המקרה ואת טענותיהם המשפטיות. זאת, אף כי בהסכמתם להכרעה על דרך הפשרה לא ויתרו על עריכת דיון בטענותיהם, ברובד העובדתי והמשפטי. גם התוצאה לפיה מחד גיסא המוכר אינו זוכה במלוא תמורת הממכר ומאידך גיסא אף אינו זוכה בהשבה - כמו גם הבחירה בסכום החוב בו הודו המשיבים כבסיס לתוצאת פסק הדין, ולא בסכום התביעה הגבוה ממנו באופן משמעותי - מצביעים לדעתם על הפגם המהותי שנפל בהליך, והשרירות המאפיינת אותו. שום כך, שגה לדעתם בית המשפט המחוזי בהחלטתו שלא להתערב בהכרעת הערכאה הדיונית. בנוסף טוענים המבקשים, כי לאור הנסיבות, מתן רשות ערעור מתחייב אף משיקולי צדק.

4.         דין הבקשה להידחות. הליך של מתן פסק דין על דרך הפשרה נועד לייעל ולקצר הליכים. במסגרת זו, מוותרים בעלי הדין, על פי רוב, על ניהול עניינם בהתאם לסדר הדיוני ולדין המהותי  הרגיל, ומסכימים כי בית המשפט יכול לפסוק בדרך הנראית לו צודקת, ללא צורך במיצוי הדין (ע"א 6095/00 מ"י נ' ח'באוי, פ"ד נה(2) 1, 8). בהליך זה, בית המשפט אינו חייב לנמק את פסק דינו [ראו: רע"א 3876/01 פלסט נ' שטרית (לא פורסם) פסקאות 3-4 והאסמכתאות שם]. כלל הוא כי ערכאת ערעור לא תתערב בפסק דין שניתן על דרך הפשרה אלא במקרים בולטים וקיצוניים (ע"א 364/89 עותמן נ' בויארסקי; ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' קסטודיה, אוניטרנציונלה דה טרה סנטה, פד"י נג(1) 337; רע"א 4044/04 בוקרה קבלנים בע"מ נ' סגל).

בקשת המבקשים הינה להעמיד לערעור שני פסק דין שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, על סמך כתבי התביעה, כתבי ההגנה, סיכומי הצדדים, ובהסתמך על כלל המוצגים והראיות שהוגשו, למעט חוות דעת המומחים. אין מקום לבקשה זו. כלל הוא, כי בית משפט זה נוקט במדיניות מצמצמת במתן רשות ערעור בגלגול שלישי. קל וחומר שכך הם פני הדברים כאשר מדובר בפסק דין שניתן, בהסכמת הצדדים, על דרך הפשרה. שהרי מטבעו של  הליך זה שהוא נועד לייעל ולקצר את ההליכים, והוא נעשה בהסכמת הצדדים, ואין לאפשר לבעל דין להתנער מהסכמתו להליך לאחר שתוצאתו לא השביעה את רצונו [ע"א 4712/97 כהן נ' אוזן (לא פורסם)]. המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה הם מצומצמים ושמורים למקרים נדירים ויוצאי דופן המצדיקים התערבות בשל נסיבות מיוחדות ומתוך שיקולי הגיון, שכל ישר וצדק, ולאו דוקא בחינה מדוקדקת של חומר ראיות והסדרים דווקניים של הדין ( פרשת פלסט, שם, פסקה 2).

           המקרה שלפנינו אינו מצדיק התערבות ערכאה ערעורית בפסק הדין שניתן על דרך הפשרה. על אחת כמה וכמה שאין הוא מעלה שאלה בעלת אופי עקרוני כללי המצדיקה דיון בגלגול שלישי. החלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים התערבות בפסק דינו של בית משפט השלום אינה חורגת מתחום הסבירות ואינה מהווה מקרה יוצא דופן המצדיק דיון בפנינו.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ח באייר תשס"ה (6.6.05).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: